החלטה בתיק בש"א 11379/07

1.                   עניינה של החלטה זו במספר סוגיות ובכללן היתר לפיצול סעדים, שאלת תשלום אגרה מספקת על ידי התובעות וכן בית המשפט המוסמך לדון בתביעה.

2.         התובעות, תאגידים רשומים בישראל, הגישו את התובענה נשוא החלטתי, לסעד הצהרתי, צו עשה, צו מניעה ומתן חשבונות, במסגרתה טענו כי אינן חייבות למשיב (להלן: " הבנק"), את החוב לו טוען הבנק ואשר בעטיו נ\קט במימוש נכסי המבקשות בהוצאה לפועל.

3.         מכתב הטענות עולה כי הבנק טען במסגרת מימוש משכנתא על נכס של המבקשות, ברחוב רמב"ן 8 בירושלים, הידוע כגוש 30038 חלקה 153 (להלן: " הנכס"), כי חוב המבקשות כלפיו עומד על סך של 15,887,145 ש"ח וכאמור בנספח ו' לכתב התביעה. לעמדת המבקשות, החיוב האמור אינו משקף את המגיע לבנק. לדידן הבנק חייב את חשבונותיהן בחיובי יתר בסך של  6,105,750 ש"ח. לפי חוות מומחה מטעם חברת "שגיא חישובי ריבית בע"מ" המצורפת לכתב התביעה, חישוב של הנזקים שהמבקשות טוענות כי הבנק גרם להן העלה חיוב יתר והפרש לזכות המבקשות בסך של 5,287,545 ש"ח ליום 31.12.06. עוד נטען בכתב התביעה כי מעשי ומחדלי הבנק מהווים, בין היתר, הפרת הסכמים בין המבקשות לבין הבנק, האחרון התנהג שלא בתום לב, הפר חובת אמון ונאמנות, התנה שירות בשירות בניגוד לדין, הפר חובה חקוקה, התרשל, עשה עושר ולא במשפט, ביצע עוולות בניגוד לדין וביצע חיובים מוטעים ושגויים של חשבונות המבקשות.

הסעד ההצהרתי המבוקש הנו לאשר הודעת הקיזוז שהמבקשות שלחו לבנק ביום 21.5.07 באמצעות בא כוחן לפיה יש לקזז את הנזק שגרם הבנק כמו גם חיובי היתר מהמגיע לבנק וזאת בסך של 5,287,545 ש"ח וזאת בנוסף לחיוב סכומי האשראי הדוקמנטרי וכריבת פיגורים בסכומים של מאות אלפי ש"ח (להלן: " הודעת הקיזוז"). בהתאם נתבע הבנק לערוך חשבונותיו מחדש ולקבוע מהו סכום חובן של המבקשות לבנק לאחר הקיזוז. בנוסף, בית המשפט מתבקש לחייב את הבנק להמציא לידי המבקשות את כל מסמכי החשבונות שלהן מאז פתיחתן ועד היום ולאפשר למומחה מטעמן להשלים על פי אותם מסמכים את חישוביו. בנוסף הגישו המבקשות בקשה לפיצול סעדים (בש"א 11379/07), כאשר לטענתן הנזק יגובש רק לאחר סיום הליכי מימוש הנכס (סעיף 3 סיפא לבקשה), כמו גם קבלת המסמכים מידי הבנק. הואיל ובקשה לפיצול סעדים היא בסמכות שופט, ניתנת החלטתי זו בכשירותי כשופט מחוזי בפועל.

4.         עם הבאת התיק לפני ביקשתי את עמדת בא כוח המבקשות באשר לאגרה אשר על מרשותיו לשלם, שכן שולמה על ידן אגרה מופחתת לפי סעד הצהרתי בלבד. עוד ביקשתי התייחסות לסמכות בית המשפט המחוזי לדון בתביעה.

5.         המבקשות טוענות, כי אין מקום לחייבן באגרה הנגזרת מגובה הקיזוז המבוקש בכתב התביעה, אלא באגרה הנגבית בגין תובענה הצהרתית, אגרה אשר שולמה על ידן עם הגשת התביעה. המבקשות מפנות לצורך העניין לרע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פ"ד נח (6) 193, בו באשר לטענתן בית המשפט העליון התיר את הדרך בה נקטו המבקשות של מתן פסק דין הצהרתי בדבר קיזוז הסכומים המגיעים להן מהבנק. המבקשות תובעות מדגישות, כי המקרה לפנינו דומה  נדון ברע"א 1910/04 הנ"ל, אין המדובר בסעד הצהרתי שיביא בעקבותיו תובענה לסעד אופרטיבי, משום שהסכום לקיזוז נמוך מהחוב הנטען על ידי הבנק. ה

6.                   הבנק טוען מנגד, כי בבסיס הסעד שנתבע בכתב התביעה, ניצב סעד כספי לכל דבר, מוסווה, שניתן להעריך את שוויו הכספי ולשלם בגינו אגרה כנדרש, והתביעה במתכונתה הנוכחית, מהווה ניסיון פסול לעקוף את חובת תשלום האגרה. בנוסף, הבנק טוען, כי פעל בעקבות מימוש הנכס הועברו בסופו של דבר סכומי כסף ניכרים לחשבונות המבקשות על חשבון חובן לבנק. כתוצאה מכך, על פי טענת הבנק, נכון ליום 2.4.2008, לא מצויים חשבונות המבקשות ביתרת חובה. לפיכך, טוען הבנק, שכתב התביעה אף אינו יכול להיות מבוסס על עילת קיזוז בהעדר יתרות חובה הניתנות לקיזוז בחשבונות המבקשות. מכאן שהמדובר בתביעה כספית המחויבת בתשלום אגרה כדין על מלוא הסכום הנתבע במסגרתה. עוד טוען הבנק כי אין מקום להתיר את פיצול הסעדים.

במענה לטענת הבנק באשר לאגרה, טוענות המבקשות כי שאלת החבות בתשלום אגרה נקבעת בעת הגשת התובענה וכל שינוי שנערך לאחר מועד זה, במקרה הנדון, מכירת נכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל לכיסוי חובות נטענים של המבקשות כלפיו, אין לו רלוונטיות לשאלת האגרה. עוד טוענות המבקשות כי הטענות בתביעתן נותרו אותן טענות, הסעד נותר אותו סעד וכל שהשתנה הוא, שהבנק בפעולה חד צדדית וכוחנית גבה את מלוא חובותיו בהתעלם מטענות הקיזוז ומתובענה זו.   

7.         טענות המדינה

ביקשתי כמקובל את עמדת הפרקליטות לסוגיה שבמחלוקת, שאלת תשלום האגרה. לטענת המדינה, רע"א 1910/04 הנ"ל, אינו נוגע לענייננו זאת בהסתמך על הבחנתו של בית המשפט בין טיבו של הסעד לקיזוז חוב לבין נושא האגרה (פסקה 8 לפסק הדין). בנוסף, מהותית, בהעדר יתרות חובה בחשבונות המבקשות, תביעתן אינה עוד תביעת קיזוז, כי אם תביעה כספית לכל דבר. זאת ועוד, אמנם כנקודת המוצא, המועד הקובע את שיעור החיוב באגרה הוא פתיחת ההליך, אולם, אין בכך כדי למנוע התחשבות בשינויים שאירעו לאחר הגשת ההליך לצורך קביעת שיעורה של האגרה. לעניין זה מפנה המדינה לע"א 3917/99 כוכב השומרון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון . תק-על 2002(3), 1362, ופסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 42/94 (י-ם) סיוון המאה העשרים ואחת בע"מ נ' מדינת ישראל , דינים מחוזי כו(2) 639).                       

דיון

8.         המגמה היא, לצמצם את מסגרת המקרים שבהם יוגשו מספר תביעות בגין מסכת עובדתית אחידה. צמצום זה נעשה על דרך תביעת כל הסעדים המבוקשים בהליך אחד. מטעם זה, נקבע כי בית המשפט יימנע ליתן סעד הצהרתי כאשר התובע יכול להשיג את מבוקשו גם בדרך אחרת, וכאשר ההיעתרות לסעד ההצהרתי כפי שהוא, וללא תביעה אופרטיבית נלווית, עלול להוביל לכפל תביעות (בש"א (חיפה) 2241/07 - אורקל תעשיות ומיכון בע"מ נ' M.D.Y & amp; Firekel Investments Assets Ltd ואח' . תק-מח 2007(1), 9869). ההלכה הפסוקה מורה כי על בית המשפט לבחון האם יש מקום שהתובע יכול לעתור לחיוב הנתבע גם בסעד המלא. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ , פ"ד נו(3) 41, בעמ' 47:

" הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקשת  לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו."

כן ראה ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר , פ"ד לב (1) 85, בעמ' 90.

9.          בשים לב שהבנק עצמו טוען כי לאחר הליך המימוש שנקט בו בהוצאה לפועל לא נותרו המבקשות חייבות כלפיו, הרי שבנסיבות אילו ברור שלא קיימת זכות הקיזוז, וממילא אין לטעון להפעלתה ודוק, שעה שהתברר כי גם לשיטת הבנק, אין חוב המגיע לו מהמבקשות, סר הטעם של עילת התביעה העיקרית שכן אין מקום עוד לקיזוז ועל המבקשות להגיש תביעת השבה, לכמת את הסכום המגיע לטענתן ואם הוא לא ניתן לכמות מדוייק עליהן להעריכו כמתחייב בכל תביעה למתן חשבונות עת תובע אינו יודע את סכום התביעה במדויק. מטעמים אלה גם אין מקום לפצל את הסעדים, כמו גם להביע עמדה בשאלת האגרה שהיתה מגיעה אלמלא העדר עילת הקיזוז.

10.      נתתי דעתי לעמדת בא כוח המבקשות המפנה להלכה ברע"א 1910/04 הנ"ל, אלא שצודקת המדינה בתגובתה כי כב' השופט גרוניס הבהיר באופן חד משמעי, כי אין בפסק הדין כדי לקבוע מהו סכום האגרה שעל התובעים דשם לשלם ועניין זה יתברר בערכאה הדיונית לאחר שמיעת עמדת המדינה (סעיף 8 לפסק הדין).

11.      זאת ועוד, בנסיבות אילו, אין בתביעה, כדי לסיים את ההליך, שכן אם יזכו המבקשות  בסעד ההצהרתי, יהיה עליהן להגיש תביעה כספית לקבלו. על כן, מן הראוי כי הסעדים הנתבעים ישקפו באופן אמיתי את מהות התביעה, ויכללו גם רכיב כספי, בהתאם לאומדן המבקשות. בהקשר זה אציין, כי אי תשלום אגרה אינו אינטרס מוכר להגשת תביעה בדרך של סעד הצהרתי בר"ע 417/92 היועץ המשפטי נ' ליבוביץ , פ"ד מו(3)414,417 :

" האינטרס של חסכון בתשלום האגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי".

12.        על כן, אין כאמור, הצדקה להותיר את הסעדים הנתבעים במתכונתם הנוכחית, אך באותה מידה, אין הצדקה להורות על סילוק התביעה על הסף ויש לאפשר להם לתקן את תביעתם.

13.        בשולי הדברים, לא התעלמתי מטענת בא כוח המבקשות לפיהן יש לבחון את הדברים בעת הגשת התובענה אך אין בידי להסכים לעמדתו. קורה במחוזותינו לא אחת שממועד הגשת התביעה ועד בירורה, מתרחשים אירועים אשר יש בהם כדי לשנות את התביעה, סעדיה ואף עילותיה ועל הצדדים להתאים את כתבי הטענות לשינוי הנסיבות ורבות הדוגמאות לכך. מכאן, שעקב השינוי המהותי שהתרחש מאז הגשת התביעה שיש בו השפעה ניכרת על התובענה אין מנוס אלא לתקנה.